ג'ון ודבורה נורוויל

ראיון טלוויזיה MSNBC -דבורה נורוויל 28.1.04

נורוויל: (ברקע It's My Life מה DVD) זהו אחד מהלהיטים הגדולים של בון ג'ובי, It's My Life, ואכן איזה חיים ואיזו קרירה היתה לבון ג'ובי. במשך 20 שנות פעילות, הלהקה מכרה מסביב לעולם,למעלה מ 100 מליון עותקים. לא רע לילד ממעמד הפועלים, מסרוויל ניו ג'רזי. הדיסק האחרון This Left Feels Right וההופעה ב DVD הוא לדברי ג'ון המצאה מחודשת של הלהיטים הגדולים , שלמעשה מקבלים משמעות אחרת.
ג'ון לא מרוכז רק במוסיקה, הוא קנה קבוצת ארינה פוטבול ה Philadelphia Soul ואם מדברים על הרחבה, גם משפחתו עומדת לגדול, אשתו דורת'יאה בהריון עם ילדם הרביעי, לכבוד הוא לי לארח את ג'ון בון ג'ובי בתוכנית הלילה.

מראיינת: נחמד לראות אותך.

ג'ון: תודה, נחמד להיות כאן.

מראיינת: אתה יודע מה יוולד, בן או בת?

ג'ון: לא, תינוק...

מראיינת: תינוק.

ג'ון: זהו.

מראיינת: וזה כל מה שחשוב.

ג'ון: כן זה כל מה שחשוב. יש מעט הפתעות בעולם, ובשבילנו זו אחת מהם, אנחנו אף פעם לא שואלים.

מראיינת: כן, אני יודעת עד כמה משפחה זה דבר שחשוב, לך, אם זה מה שהופך את כל יתר הדברים לשווים?

ג'ון: תראי בסופו של יום לילדים לא אכפת עד כמה התקליט מצליח, או מה קורה עם קבוצת הפוטובול. הם רק רוצים שתהיה בבית ושתשחק איתם. הם הלהיטים הגדולים שלי בסוף היום.

מראיינת: כן, זו הולכת להיות שנה טובה עבורך, כי שנה שעברה הייתם בסיבוב הופעות. השנה אין הופעות בלו"ז, אולי קצת סרטים...

ג'ון: נכון.

מראיינת: ותינוק בדרך, אז הרבה דברים בחזית הביתית.

ג'ון: כן אני אהיה בסביבת הבית.

מראיינת: ספר לי קצת על האלבום החדש This Left Feels Right. הכותר נשמע קול, ואני מנחשת שיש משמעות מאחורי זה.

ג'ון: ובכן עצם ההקלטה התרחשה שלוש פעמים בשנה האחרונה. לפני שנה היינו ביפן, וניגנו באצטדיון גדול, בdomes

מראיינת: כן

ג'ון: יש להם שלושה כאלה. בהעברה של הציוד מנקודה אחת לשניה, הייתה ארינה שיכולנו להופיע בה אם רצינו. אמרתי שנופיע שם אם זה יהיה מופע אקוסטי, ואם נקליט ונצלם את וזה- מה שעשינו. אבל כשזה התחיל להתגבש, הרגשתי שמבחינת בקרת האיכות צריך לעצור את זה. עשינו את זה שוב באירופה, התחלנו את העבודה בסטודיו, והביצועים היו כמעט כמו תקליט אנפלאגד, וחשבנו, כבר עשינו את זה פעם...

מראיינת: הקטע של אנפלאגד.

ג'ון: למעשה אנחנו די יצרנו במקרה את הקטע של האנפלאגד בתוכנית של פרסי MTV , וכל השיגעון שהתחיל מזה.

מראיינת: נכון, נכון.

ג'ון: אז שכרנו את פטריק לנרד, שהוא מפורסם בזכות תקליטים של אנפלאגד, והוא למעשה איתגר אותנו ללכת שמאלה עד כמה שאפשר.

מראיינת: מה זה אומר ללכת שמאלה עם המוסיקה שלכם?

ג'ון: לשים אותם בבלנדר וללחוץ על מהירות מקסימלית ולראות מה קורה. כלומר פשוט ליצור גרסאות של שירים שאף פעם לא חשבת לעשות. עם ההשפעה שלו, שהיתה שונה מאוד משלי ומשל ריצ'י –נוצר שיתוף פעולה נהדר. הוא איתגר אותנו ללכת בכיוונים שונים, ואנחנו אהבנו את זה ולו רק בגלל האמירה האומנותית שבזה. כיוון שככותבי שירים אנחנו רואים שהשירים מחזיקים מעמד, והם מחזיקים בפורמט הזה והמילים נשמעות ואתה שומע את הסיפורים שבהם באור אחר.

מראיינת: אבל בחלק מהשירים, למרות שהמילים אותו דבר, אתם נמצאים בנקודה אחרת עכשיו בחיים.

ג'ון:כן

מראיינת: המעריצים שלכם נמצאים בנקודות שונות בחיים שלהם, וייתכן שיש משמעות חדשה אחרי 10,15 ובחלק מהמקרים 20 שנה.

ג'ון: אמת. יש שירים שאנשים הפכו להיות אותם דמויות, Living On A Prayer הוא דוגמה טובה לכך.

מראיינת: כן, השיר הזה היה טיפה אגרסיבי, וכאן יש לו נשמה אמיתית בדיסק החדש.

ג'ון: כן הוא בהחלט המנוני כזה, בעצם ביצענו אותו כמעין משחק, את יודעת עם אישה ששרה מולי, והמילים משלבות יחד. It's My Life שהוא, אם תרצי אחד ההמנונים הגדולים שלנו, ואומץ ע"י ה NFL והוא די נהיה ה שיר, שאגב הוא השיר שסוגר השנה את הסופר בול. אבל אהבתי לאתגר את עצמנו וזה הביא רעיונות חדשים. כאמן אני חייב לגדול וחייב להשתנות. אני לא יכול לעשות את אותם הדברים, זה משעמם.

מראיינת: אני יודעת שזו בעצם התשובה לשאלה מה החזיק אתכם יחד כל השנים האלה, שגדלתם והשתניתם. אבל חייב להיות משהו בכימיה האישית בינך ובין שלושת החברה האחרים.

ג'ון: ברור. בלי זה היה קשה ללכת לעבודה, צריך להיות חברים בסוף היום.

מראיינת: בדיוק.

ג'ון: ידוע שיש להקות ששורדות טוב מאוד למרות שיש להם מתחים, הם לא מדברים אחד עם השני מחוץ לבמה. אני באופן אישי, לא הייתי רוצה לעבוד ככה.

מראיינת: נכון, נכון.

ג'ון: את יודעת, את הרגעים הכי אינטימיים שלי חלקתי עם החבר'ה האלה. כשהיינו עוד להקה שניגנה בבר ועד להופעות באצטדיונים. ואז היו ימים שלא הצלחנו באצטדיונים, והיינו צריכים לחזור הביתה, את יודעת, ועשינו את זה יחד.

מראיינת: כן.

ג'ון: איזו דרך שלא הייתה, הלכנו בה יחד.

מראיינת: זה מעין מוטיב בחייך, הרעיון של ביחד ולעזור, ואחד הדברים שאני חושבת שהוא כ"כ קול, שנשארת מעורב בקהילה בה גדלת. וקראתי אודות קליניקה שעזרת לממן, ה Parker Family Health Clinic. אתה יודע זה לא מה שאנשים חושבים כשהם רואים כוכבי רוק בהופעה, שרים, שאתה בעצם עוזר לממן קליניקה לאנשים שאין להם גישה לביטוח בריאות.

ג'ון: ובכן, זה 5 דקות מהבית שלי, ואני חושב שמערכת הבריאות חולה, ורציתי לעשות משהו, ופוליטיקה היא קשה. האמנות של פוליטיקה היא קשה. הקדשתי קצת זמן לקידום מערכת הבחירות האחרונה לנשיאות, וראיתי מה קורה בפוליטיקה. הדרך היחידה שבאמת יכולתי לגרום לשינוי, היא לחשוב בצורה גלובלית אבל לבצע ברמה המקומית. במקרה של הקליניקה, היא קרויה על שם שני רופאים, אב ובן, הבן עכשיו בסוף שנות השישים שלו, האב מזמן כבר נפטר. אבל הם נתנו שירותים רפואיים בשכונה, בחינם. הוא היה עושה ביקורי בית, כאלה דברים הוא היה עושה.
היו שנים שהייתי בטריילר שכור, או שאול, על
שטח שכור...

מראיינת: כן

ג'ון: וזה עמד למכירה, ואני שמעתי אל זה. וזה מקום שלא רק מהגרים באו לעבודה או נאמר מהגרים בלתי חוקיים, אלא גם אנשים ממעמד הצווארון הכחול, שלא יכלו לשלם עבור שירותים רפואיים.אז ניצלנו את ההזדמנות הזאת וערכנו התרמה, ותרמנו הרבה כסף וקנינו את השטח הזה ובנינו את הקליניקה. ועכשיו יש להם מקום ללכת אליו עם ארבע קירות, וחימום ורופאים.

מראיינת: איך אתה מרגיש כשאתה נוסע שם 10 דקות מהבית שלך ואתה רואה את הקליניקה?

ג'ון: הלוואי שהיום עוד 15 כאלה בניו ג'רזי, ושמשם נוכל להמשיך לעוד סניפים. אולי שנה הבאה כשיהיה לי קצת יותר זמן פנוי בלו"ז, אני אעשה את זה. אני חושב שיש אנשים שרוצים לתרום את הזמן שלהם, אני יודע שהרופאים האלה, והאחיות זה מה שהם עושים. אפילו החברות הרפואיות הגדולות שיצא להם שם רע, רוצות לתת לנו כסף לבנות עוד מרכזים כאלה, ואני מקווה שנעשה זאת.


מראיינת: אם מדברים על זמן, אין לך הרבה ממנו כי יש לך משהו חדש קורה.
פרסומות

מראיינת: חזרנו עם ג'ון בון ג'ובי, הוא לא רק כוכב רוק, ואגדת רוק, הוא גם אוהד פוטבול מושבע ועכשיו הוא גם הבעלים. הוא קנה חלק מקבוצת AFL ה Philadelphia Soul ועכשיו ג'ון עובר מאצטדיוני רוק, לאצטדיון הכדורגל, רק אל תצפו שהוא יופיע לשיר בזמן המשחקים. אם עוד לא שמעתם, ארינה פוטבול היא גרסה מהירה יותר של משחקי חוץ שראיתם, ההבדל הוא שהמשחק מתנהל בתוך אצטדיון שהוא יותר בגודל של מגרש הוקי. זאת העונה השניה שה AFL משודרת ב NBC וזה הסרטון, שמי שהלך החודש לקולונוע ראה אותך ואת ג'ון אלווי פנים מול פנים, היה כיף?

ג'ון: היה כיף גדול. היינו שם כמה ימים, ואלווי יכול להיות בסרטי חברים כאלה, את לא חושבת? יש לו עתיד במשחק.
(צחוק)
זה היה כיף לעשות כי NBC באמת עומדת מאחורי ענף הספורט הזה, וזה כיף. נהייתי מעורב בזה שנה שעברה כי אני אוהד שרוף של פוטובל. וביום ראשון שעבר לדוגמה, כשאין פוטבול..

מראיינת: כן

ג'ון: אני פשוט מסתובב לי בבית בלי מטרה, מחפש משהו לעשות, כמו עוד בחורים ובנות, שאוהבים את משחק הפוטבול. אז חבר שלי סיפר לי על ה AFL, זאת ליגה שקיימת כבר 18 שנה.

מראיינת: היא כאן כבר הרבה זמן.

ג'ון: הרבה זמן, אבל בגלל ש NBC התחילה לשדר את זה רק שנה שעברה, אנשים חושבים שזאת ליגה חדשה.

מראיינת: נכון.

ג'ון: אז יש לזה את הקו שלה. מה שכ"כ טוב בזה שזה נגיש לילדים ולמעריצים. הם הולכים למגרש, ויש להם הזדמנות לקבל חתימה, אי אפשר לעשות את זה יותר ב...

מראיינת: אי אפשר לעשות את זה ב NFL.

ג'ון: בליגות על.

מראיינת: כן.

ג'ון: והמחיר סביר, אתה יכול לקנות כרטיס לעונה ב 80$. זה פחות מ - את יודעת, מחיר כרטיס לליגת על בכל מקום.

מראיינת: בדיוק, בדיוק.

ג'ון: לכרטיס אחד.

מראיינת: כן.

ג'ון: אז אתה יכול לקחת משפחה של ארבע ו...

מראיינת: אבל זה קצת אלים לא?

ג'ון: די אלים.

מראיינת: בגלל שהכל מתנהל במגרש יותר קטן.

ג'ון: זה 50 יארדים במקום 100.

מראיינת: נכון

ג'ון: ו...

מראיינת: אבל עם כל הכריות, נכון?

ג'ון: הו כן, הם נותנים מכות, וכשהם מתנגשים בקיר, זה די מצער. אבל איזה איש בדאלאס, הקווטרבק,לפני יומיים שבר את הצוואר שלו...
(דיבור יחד)
ג'ון: זה ברצינות, קורט וורנר, ה MVP של הסופר בול, בא ל AFL. טומי מדקוס, הקווטרבק הנוכחי של ה Steelers בא לAFL.

מראיינת: כן, אלה כמה חבר'ה מה NFL. לאלווי יש קבוצה בקולרדו.

ג'ון: נכון.

מראיינת: ואנחנו רואים אותם, ואגב זה לא הבית שלך שנהרס בסירטון...
(צחוק)
מראיינת: מיני סרט.

ג'ון: לא זה של אלווי.

מראיינת: הבית של אלווי, נכון. וכמה מרוויח שחקן? שמענו על משכורות ראוותניות ושערורתיות. אני מתכוונת, אתה עכשיו הבעלים, אתה בצד השני.

ג'ון: כן.

מראיינת: כמה מרוויחים החבר'ה האלה?

ג'ון: המשכורת שלנו היא בטווח הממוצע של שחקן ממוצע ב NFL.

מראיינת: או.קיי

ג'ון: בשביל הקבוצה כולה... הייתי אומר שהממוצע עומד אל 45.000$ לשנה.

מראיינת: וואו.

ג'ון: אז זה די פחות משכר של שחקן NFL.

מראיינת: אבל השחקנים האלה, לא משחקים בשביל הכסף, אלא בגלל האהבה למשחק.

ג'ון: אהבה אמיתית לספורט. ראיתי את משחק הגומלין הראשון שלנו, נסעתי לסן חוזה והם לא עקבו אחרי התוצאה כי זה היה משחק גומלין. אני עקבתי אחרי התוצאה בפנקס קטן, והפסדנו בטאצ'דאון. הלכתי לחדר ההלבשה מצפה לשמוע מוסיקה חזקה, ואת הבחורים אומרים יאללה בואו נחגוג על כוס בירה, ונטוס חזרה לפילי.
יכולת לחשוב שהפסדנו בסופר בול... האהבה המוחלטת שיש להם לספורט הזה, לחלק יש שאיפות לחזור לשחק ב NFL, להכנס ל NFL, וחלק מהבחורים יודעים שכאן תגמר קריירת המשחק שלהם. הם אחרי קולג' והם יכולים לחזור ל...

מראיינת: כן

ג'ון: לעולם העסקים. אבל כשאתה רואה אותם שם, בשם האהבה לספורט והדרך בה הקהילות אימצו את החבורה הזאת, זה בגלל שהם עושים את זה מהסיבות הנכונות.

מראיינת: כן

ג'ון:מה שאני גורם להם לעשות בקהילה בפילדלפיה לא משתווה לאף זיכיון ספורט.

מראיינת: אז אתה בעצם משקף מה שאתה עשית בקהילה שלך בניו ג'רזי.

ג'ון: כן.

מראיינת: הבחורים עושים את זה בפילי.

ג'ון: אנחנו תורמים הרבה כסף למטרות צדקה שונות, ואנחנו נהיים מעורבים בקהילה, כדי שלבחורים האלה יהיה פרצוף. אני מכניס אותם בדלת, ואז הם צריכים להפוך לבחורים האלה.

מראיינת: זה לא רק תחביב בשבילך. כן אתה אוהב פוטובול, ואנחנו יודעים שאתה חבר טוב של ביל בליצ'יק, אני אשאל אותך על הסופר בול בעוד רגע, אבל בשבילך זה ביזנס.

ג'ון: בהחלט.

מראיינת: אתה יכול ממש להרוויח מזה.

ג'ון: או שאפסיד הרבה כסף..

מראיינת: או שתפסיד בגדול, באיזה כיוון אתה
חושב שזה ילך?

ג'ון: אני לא בקטע של להפסיד כסף

מראיינת: לא, אתה די חכם בקשר לזה.

ג'ון: מדובר בביזנס של מולטי מיליונים, ויש לי פרטנר אחד בזה. ואף פעם לא הקדשתי כ"כ הרבה זמן למשהו, לא לתקליט, לא לסרט, לא לשום דבר אחר שעשיתי, כמו הזמן שאני מקדיש לזה. אבל אני נהנה מזה כל יום, כי כמו שאמרתי אנחנו עושים את זה מהסיבות הנכונות. יש הרבה הזדמנויות. אם אני ארוויח מזה, נהדר, אבל אם אני רוצה לעשות כסף אני אלך לעבוד.

מראיינת: נכון, תעשה עוד דיסק.

ג'ון: אני אצא לסיבוב הופעות.

מראיינת: כן, תצא לסיבוב הופעות.

ג'ון: אז זה באמת בשביל הסיבות הנכונות, ואם את עושה את זה מהסיבות הנכונות, הקהילה תגיב לזה.

מראיינת: אני יודעת שאתה חבר טוב של ביל בליצ'יק כבר הרבה שנים.

ג'ון: כן.

מראיינת: מהפטריוטס

ג'ון: (לא ברור)

מראיינת: זו בטח שאלה טיפשית, אבל את מי את המעדיף בסופר בול?

ג'ון: אני חייב לומר שאת יודעת שאני מעבר לקווים. שבועיים של הכנות, כשיש לך מישהו כמו בליצ'יק, אמן ספורט. אני חושש לקליפורניה, אני חושב שיהיה שם פיצוץ... לא הייתי רוצה לקנות פרסומת ברבע האחרון... את יודעת
(צחוק)
אבל אני חושב שבליצ'יק הוא הגבר, ואני שמח לראות את זה, את יודעת הוא ישב על הכתף של ביל פרסלס הרבה זמן. והלכנו לקלינלנד וזה לא הסתדר בשבילו, אז עכשיו שהוא קיבל את ההזדמנות לסוע לניו אינגלנד, הוא ממש מצליח.

מראיינת: הוא בנה שם מחדש את הקבוצה.

ג'ון: כן עם קבוצה של שחקנים לא ידועים.

מראיינת: כן.

ג'ון: הוא יצר משהו ממה שכולם חשבו לכלום.

מראיינת: אתגר נוסף שיש לך בחייך, שהוא ממש קול, זה לראות שלא עזבת את המוסיקה אבל במקביל אתה ממש מתחיל לפתח קריירת משחק. מעריצים של 'אלי מקביל', ראו אותך לפני כמה שנים משחק בתור מושא האהבה שלה, ויש לך כמה סרטים באופק.

ג'ון: כן.

מראיינת: האם זה שינוי טוטאלי עבורך, או שזה משהו שתמיד יהיה שם בנוסף לדברים אחרים?

ג'ון: אף פעם לא רציתי לעשות סרטים, ולא היו לי שאיפות להיות שחקן.אבל כשכתבתי את המוסיקה ל Young Guns, היה לי מאוד כיף עם זה, וזה גם היה הצלחה. נכנסתי לזה בהתחלה רק כדי לקבל תסריטים על מנת לכתוב שירים נוספים. אבל כשקיבלתי תפקיד ב Moonlight & Valentino, זאת הייתה חוויה טובה. אבל מאז עשיתי אחרים. אם היה לי זמן נוסף, עקב ההתחייבות שלי לעשיית תקליטים, הייתי עושה הרבה יותר. אז זאת תהיה אחת מהשנים שאני מתכנן לעשות כמה סרטים, בזמן שאני לא עובד.

מראיינת: דבר נוסף שאני יודעת שדיברת עליו לעיתים קרובות, זו תשוקה, מאיפה אתה שואב את התשוקה לחיים?

ג'ון: את יודעת, אני לא אחד שחי בפחד מתמיד. יש דברים שאני נכשל בהם, ויש כאלה שאני מצליח בהם, אבל לפחות אני מתנסה, וזה מוטו שאני חי לפיו. אתה יודע שאני הולך לחיות את החיים שלי. אז זה מה שעשיתי, וכך אני אמשיך.

מראיינת: כן, אלו מילים לחיות על פיהם, כולנו צריכים לקחת דף מהספר שלך. בהצלחה עם הפוטבול!

ג'ון: תודה, דבורה.

מראיינת: זה מתחיל ב 8 לפברואור

ג'ון: בהצלחה עם התוכנית.

מראיינת: תודה רבה.

ג'ון: ברכות.

מראיינת: תודה, אני מעריכה את זה שבאת.

מראיינת :ג'ון בון ג'ובי , תודה